אושר גדול!!

בשעה טובה נולדה לנו בת נהדרת ב-21 בפברואר 2009 (צעירה, אה?), כ"ז בשבט.
קראנו לה נגה (בלי ו'!). זה ממש מוזר לקרוא למישהו חדש בשם... כאילו מחליטים על הגורל שלו. או שלה ליתר דיוק.
זה ממש אושר גדול ואנחנו סופר-שמחים.
הלידה הייתה לא ארוכה ולא קצרה - בערך 13 שעות.
איריס עדיין בבי"ח, ומשתחררת מחר, ואז נתחיל את חיינו כמשפחה, לא רק כזוג. (פחד אלוהים...)
זהו.
מה? תמונות?
כרגיל, אפשר לראות כאן, אבל נחרוג ממנהגינו ונעלה תמונת פריוויו, כי כיף להשוויץ בילדה הכי מקסימה בעולם :)
אז הנה:

אוהבים,
איריס, יפתח ונגה (למרות שהיא עדיין לא מכירה אתכם...)
ביי

מוזיקה וטבע

לפני הכל, נזכיר שוב שאת התמונות אפשר לראות כאן.
אז נתחיל ממשהו שקרה יחסית מזמן - קצת לפני חנוכה.
הלכנו לשמוע קונצרט והסבר על טאיקו - תופים יפניים. את המאורע הזה העביר אדם בשם אֶיטֶצוּ האיאשי, שנחשב לאחד המובילים בתחום (ואפילו הופיע בקרנגי הול). למרבה הצער היה אסור לצלם, אבל אפשר לראות קטע ביוטיוב (או - אתהלויזיה) כאן.
הקונצרט היה ממש יפה - גם המקצבים מדהימים, וגם אסתטית הצורה של מכים בתופים היא ממש יפה. כמו ריקוד. את ההסברים לא הבנו במלואם, כי זה היה ביפנית, אבל מה שהבנו היה מעניין. למשל הסבירו על סוג תוף מסויים שהיה נהוג להשתמש בו בספינות כדי לתת קצב לחותרים. כשרואים את התיפוף, ממש מרגישים איך זה מתאים לים - גם מבחינת המקצבים וגם מבחינת התנועה של המתופפים, שנראים כאילו הם על ספינה מתנדנדת.
התלבושת של המתופפים ממש מדגישה את השרירים שלהם - אפשר לראות מי ותיק ומי חדש יותר לפי שרירי הגב...
דבר הבא - פריחת הדובדבן (סאקורה).
הסאקורה הוא הפרח הלאומי של יפן. ברוב יפן הוא פורח באביב (מרץ-אפריל) ונהוג ללכת ולצפות בפריחה היפה שלו. הסמליות של פרחי הדובדבן היא בחיים הקצרים שלהם. אחרי פריחה מרהיבה הם נושרים די מהר, ומסמלים את הארעיות של החיים - מאוד בודהיסטי...
המצב באוקינאווה מעט שונה. הפריחה הרבה יותר מוקדמת - סביבות אמצע ינואר, והפרחים לא נושרים כמו ביתר יפן. גם הצבע שלהם מעט חזק יותר - ביפן הם חיוורים יותר עם נטייה ללבן. למרות כל זה כל אנשי אוקינאווה נוהרים לצפון, לראות את האיזור עם הפריחה היפה ביותר. כמובן שגם אנחנו הלכנו.
יצאנו עם אניה ואלכס מרוסיה, מאי ובאטאר ממונגוליה וסוניל מפיג'י. הדרך לשם הייתה נחמדה, אם כי בעייתית - האוקינאווים לא בדיוק קלטו איך שלטים ודרכים אמורים לעבוד. יכול להיות שלט ממש בפנייה, בלי כל אזהרה לפני, דרכים שמגיעות לצומת איקס לא בהכרח ימשיכו ישר, אלא לאחת הפניות וכד'.
עשינו כמה סיבובים מיותרים... אבל כמו שאפשר לראות בתמונות, הצלחנו להגיע לבסוף.
דבר נוסף שעושים באותה תקופה ובאותו איזור זה קטיף קלמטינות. היה כיף וטעים!
ועכשיו לדבר יותר מעודכן - טיול שעשינו עם אלכס ואניה לפני שבוע.
מטרת הטיול הייתה להגיע לקונצרט של התזמורת של האוניברסיטה. הם ניגנו כמה יצירות יפות, והיו לא רעים אם כי בהחלט לא מזהירים. לזכותם יאמר שככל הנראה אחוז לא קטן מהם התחילו ללמוד לנגן לא מזמן בכלל...
אחד הדברים היפים היה לראות איזה יופי התלבשו כולם, אבל בעיקר הבנות שבאו בשמלות נשף.
בדרך לקונצרט עצרנו בפארק עם הרבה צמחים ובע"ח. בעיקר סחלבים מהמון סוגים. היה ממש כיף ויפה. גם יצאנו לטייל קצת עם גדי קשור ברצועה... זה היה די מוזר. זה באמת מקרה של תמונה שווה אלף מילים.
בדרך מהפארק לקונצרט עצרנו במקום מגניב שממש נראה כמו דיינר שהוציאו משנות החמישים בארה"ב. זה לא מקרי, כמובן, זה ממש צמוד לאחד הבסיסים. היה שם ממש כיף, וההמבורגר שאכלנו היה ממש במקום!
זהו, מאז לא עשינו יותר מדי, כך שאתם די מעודכנים.
איריס ויפתח.

מאוקינאווה באהבה

נתחיל מלהזכיר את השיטה החדשה - אנחנו לא שמים תמונות בפוסט, אלא מעלים אותן לכאן. פשוט תיכנסו ותראו. אנחנו מעדכנים את האלבומים באופן שוטף, כולל הוספת תמונות לאלבומים ישנים יותר, אז כדאי לבדוק גם אותם לפעמים...
דבר נוסף - אם אתם לא יודעים אם אנחנו מעדכנים או לא, ובגלל זה לא בודקים את הבלוג, אז פשוט אפשר להרשם לאר.אס.אס, או בתור "עוקבים" (פולוארס) לבלוג. אנחנו כותבים בעברית-אנגלית כי האנגלית מחרבשת את כל הסדר של המשפט. סורי, אנחנו יודעים שזה מעצבן.
עכשיו, באיחור אופנתי, נגיע לעניינים שלשמם התכנסנו כאן.
נתחיל בתקופה של חנוכה-כריסטמס-שנה חדשה...
אז מה היה לנו?
- חגגנו מסיבת חנוכה מוקדמת עם אחת משתי הקבוצות של האמריקאים היהודים בבסיס האמריקאי. כמו יהודים טובים, גם הם לא יכולים שלא ליצור ויכוחים, והם התחלקו לשתי קבוצות - אחת יותר שמרנית ואחת יותר משפחתית. החגיגה הזו הייתה עם הקבוצה המשפחתית יותר. סך הכל היה ממש נחמד - היו ילדים, סביבונים ולביבות. הייתה חברה נעימה כולל זוגות צעירים בסביבות גילנו מה שהפך את המסיבה לכיפית. שכחנו לצלם - מצטערים.
- מסיבת כריסטמס עם חברים שלנו מהאוניסברסיטה. נפגשנו בבית של אמילי (מהפיליפינים) אכלנו, קשקשנו ואכלנו גם עוגת כריסטמס (כנראה המצאה יפנית). לפני שהגענו החלטנו להביא חנוכייה ולתת שיעור קצת על חנוכה. זה התקבל בתשואות סוערות, או לפחות בהתעניינות. אחרי ששבענו הלכנו לקריוקי. היה כיף. היה נדמה לנו שצילמנו, אבל התמונות נעלמו לאנשהו... נבקש מאחד החברים.
- מסיבת חנוכה אצל הרב. זו הקבוצה השנייה של היהודים בבסיס האמריקאי. זה היה יותר שמרני - כולל הרצאה קטנה של הרב על חנוכה, הדלקת נרות וכמובן - סופגניות ולביבות (כולל אמ-אנ-אמס מסוג שלא הכרנו!!!). היה מעניין. גם קיבלנו גבינה לבנה במתנה - אין כזה בסופרים פה, רק בסופרים של הבסיסים. גם משם אין לנו תמונות... סליחה.
- משם רצנו ישר למסיבת כריסטמס נוספת. זה היה במעונות, קרוב לבית שלנו. היה נחמד, למרות שהיינו גמורים מעייפות. גם משם אין לנו תמונות, אבל! יש סרטון וידאו של קרלוס הארגנטינאי ששולח למשפחה שלו ברכה. זה נמצא כאן.
- נעבור מכאן למסיבות שנה חדשה. האמת שזה בעיקר דברים של הקרטה. או רק דברים של הקרטה.
הראשון היה מסיבת בו-נן-קאי. הרעיון הוא לשכוח את הדברים הרעים שקרו בשנה שעברה ולפתוח דף חדש לכבוד השנה הנכנסת. יפתח הלך לבד למסיבה כי זה היה יקר בטירוף. היה די נחמד, חוץ מזה שהיה יקר.
הדבר השני היה "אימון שנתיים" - התחלנו להתאמן ב-23:00 ב-31 בדצמבר, וסיימנו מתישהו ב-1 בינואר. האימון נגמר בסביבות אחת, אבל נשארנו שם ודיברנו, או ליתר דיוק הקשבנו לסיפורים של היגאונה סנסיי עד שלוש או משהו כזה. גם איריס הייתה שם, וצפתה באימון יחד עם ריוקו, אשתו של ברנט. משם דווקא יש תמונות שאתם יודעים איפה אפשר לראות. השתתפו שם גם זוג אנגלי, אבל הם לא באמת מעניינים.
ברמת העיקרון היפנים חוגגים שנה חדשה במקדשים, ורצינו לראות את זה, אבל כבר היה מאוחר כשסיימנו, אז וויתרנו.
חוצמזה, יפתח נהיה עסוק במיוחד כי הוא גילה שהוא צריך להגיש את עבודת המחקר שלו ב-17 בפברואר, ולא בשנה הבאה. אז כן, הוא מבזבז זמן בכתיבת פוסט עכשיו, במקום לכתוב את העבודה.
נקווה שנעדכן שוב בקרוב, יש לנו עוד סיפורים :)
אוהבים,
איריס ויפתח.

חזרנו, ובגדול. או לפחות חזרנו.

טוב, לא עדכנו כבר המון זמן. היתרון בזה - יש המון מה לספר!!
אז במה נתחיל?
נראה לי שקודם כל בקישור לפה.
זה קישור לאתר אליו אנחנו מעלים את כל התמונות שלנו, אז במקום להעלות הנה תמונות, אפשר לראות את התמונות שם, ולקרוא פה...
אז מה עבר עלינו בתקופה האחרונה?
נתחיל מהדבר הכי חשוב - קנינו מכונית!! אז לשאלה "איזו מכונית?", התשובה היא סוזוקי אלטו כחולה וישנה.
אתם יכולים לראות תמונות שלה, יחד עם תמונות של הבייבי מכונית, שהיא מאותו דגם (רק חדש...)
בזכות המכונית הפכנו לניידים הרבה יותר, מה שאומר שיצא לנו סוף סוף להגיע למקדש שתכננו להגיע אליו כבר די הרבה זמן. אמורות להיות שם מערות או משהו כזה. לא מצאנו אותן. אבל היה נחמד בכל אופן - יש עניין כזה שילדים מגיעים בגילאים 3, 5, ו-7 למקדש בשביל איזשהו טקס, אז היו שם הרבה ילדות חמודות. (נשמע קצת פדופילי, לא?)
מה עוד קרה?
אלכס, חבר שלנו, שמגיע לו סיפור בפני עצמו(עוד נגיע לזה) עשה מסיבה לכבוד: יומולדת 30, סיום עבודת הדוקטורט, וקבלה לעבודה מגניבה - מתכנן פלנטריום!
היה ממש כיף - הרבה אוכל ושתייה. כיאה לזוג רוסים, הוא ואשתו דאגו להרבה אלכוהול איכותי ואוכל כיפי - כולל מלא ירקות ופירות (כן, זה הפינוק שלנו פה - זה יקר להחריד!!!).

בהקשר אחר לחלוטין - יפתח הלך, עם הכיתה שלו לבי"ס יסודי יפני, שם כל סטודנט זר עשה הצגה קצרה של הארץ שלו (ביפנית). היה ממש כיף. חלק מהפעילות הייתה לאכול עם הילדים בכיתות - דבר שהיה די מגניב (יפתח שכח לצלם...) - הילדים הם אלה שמחלקים את האוכל - הם לובשים חלוק וכובע, ומארגנים את כל העניינים. היה משעשע. בשלב כלשהו בארוחה, אחד הילדים שאל למה יפתח לא שותה את קרטון החלב שלו, ואחד הילדים האחרים ענה לו שיהודים לא אוכלים בשר וחלב ביחד. מסתבר שיש להם איזה ספר ילדים על המזרח התיכון...

ועכשיו עדכון אקטואלי - התחלנו "לקנן" לקראת הלידה הצפוייה, למרות שיש עוד זמן...
אנחנו גולשים באתר של האמריקאים שחיים פה, ומחפשים מציאות - יש הרבה, כי הם לפעמים צריכים לעזוב את האי באופן מפתיע, ולפעמים סתם מנסים להיפטר מדברים שלא צריכים.
עד עכשיו השגנו עגלה בחינם, ומושב בטיחות לרכב במחיר זניח. במקרה הם גם תואמים. האמריקאים קונים דברים יקרים, ואז אנחנו מקבלים אותם בזול... זה עסק מוצלח :)

מצטערים שלוקח לנו כל כך הרבה זמן לעדכן, זה פשוט שאנחנו עצלנים.
אוהבים,
איריס ויפתח.

התגעגתם? אנחנו כן

נתחיל בכמה עדכונים.
עברנו למעונות (כבר די מזמן), ויש לנו אינטרנט בבית (גם, די מזמן, אבל פחות). חוצמזה, יפתח עבר את מבחן הכניסה לתואר שני, שאותו יתחיל בסמסטר הבא - באפריל.
עכשיו אחרי ההקדמה, נספר על כמה מהאירועים שעברו עלינו לאחרונה.

נתחיל מפסטיבל משיכת החבל, אירוע מסורתי באוקינאווה, שנמצא בספר השיאים של גינס כמשיכת החבל הגדולה בעולם.
כאמור, החבל הזה ממש גדול. את החבלים שמשתלשלים מהצדדים, אנשים מושכים.

זה חצי אחד, באחת מהתמונות אפשר לראות (בערך) איך מושכים את זה לכיוון החצי השני.

ואלה המנופים שהביאו את החבל לאיזור...

אחרי האירוע היה פסטיבל. היה נחמד, בעיקר להקה ששרה שירים של הביטלס (לא רע בכלל,אגב).


אירוע הבא שנספר עליו - היציאה הראשונה שלנו מהאי!
לא נסענו רחוק במיוחד, רק לאי שכן פצפון בשם קוּמֶה ג'ימָה, או האי קומה.
נסענו, או ליתר דיוק שטנו לשם עם טיפיטי, קימברלי ואיימי, שאם תדפדפו כמה פוסטים אחורה תוכלו להיזכר מיהם. הם נסעו לשם בשביל להשתתף במרתון השנתי של האי. לא חייבים לרוץ מרתון שלם, יש כל מיני מקצים - הבנות רצו 10 ק"מ וטיפיטי רץ חצי מרתון. (אגב, עוד חודש בערך הם הולכים לאירוע נוסף, בו טיפיטי ירוץ מרתון שלם והבנות חצי מרצון...)
אנחנו החלטנו להצטרף בשביל הכיף.
אז הנה כמה תמונות:
ליד המעבורת, מחכים לנסיעה.

אנחנו מקבלים את הכרטיס למעבורת. מה שמשעשע בעניין זה שטיפיטי קנה את הכטיסים, ואיכשהו איבד את הכרטיסים לדרך הלוך! (אגב, הכרטיסי חזור נשארו אצלו!!) מה שאומר שהגענו מוקדם בטירוף כדי להספיק לקנות כרטיסים מחדש.

במעבורת - תפסנו פינה לישון בה. יש יתרונות בלהגיע מוקדם.

וברציף אחרי שהגענו (כארבע שעות שיט)

והמרתון... יש מלא אנשים לא צעירים במיוחד, ואפילו זקנים שרצים. אפשר לראות בשלטים, אלה שלטים לפי גילאים...

קו הזינוק.
אלה שרצים:

ואלה שלא...

על החוף, עם האטרקציה הגדולה של האי - אבני טטאמי. אבנים שמסודרות בצורה יחודית ומגניבה בצורה טבעית. זה היה מגניב למדי.


זהו לעכשיו, נקווה שנמשיך לעדכן, ולא בכאלה הפרשים...
אבל על מי אנחנו עובדים (:

שיהיה יומטוב,
איריס ויפתח.

אגב, למי שלא זוכר או יודע, אפשר לראות כל מיני תמונות שלנו כאן:
http://picasaweb.google.com/Yiftach.Govreen

חתונה!

שלום כולם!
אין תירוצים, סתם היינו עצלנים ולא כתבנו הרבה זמן. מה שכן, הפעם אנחנו כותבים ביחד.

נתחיל בחתונה של ריוקו וברנט. למי שלא זוכר, ברנט הוא בחור אוסטרלי שמתאמן בקרטה. ריוקו היא אישתו, עוד לפני החתונה.... הם התחתנו בנישואים אזרחיים לפני יותר משנה, מאז הם חסכו כדי לעשות מסיבת חתונה כמו שצריך (או לפחות כמו שבאוקינאווה חושבים שצריך). גם לנו היו הכנות לחתונה שלהם. מסתבר שקוד הלבוש הוא רישמי, מה שאומר שיפתח היה צריך לקנות חליפה ואיריס צריכה לבוא בשמלת ערב. לא מסובך, נכון? אז זהו, החליפות ביפן מתאימות למבנה הגוף היפני (לא דומה בכלל למבנה הגוף של יפתח) והן באות בשני חלקים לפחות, כך שאם הז'קט מתאים, המכנסיים גדולים.... ובכל מקרה זה עסק לא זול במיוחד. השמלות אפילו יותר יקרות עד כמה שראינו, אבל למרבה המזל הייתה לאיריס שמלה שחורה (מספיק קלאסי) שעדיין עלתה עליה :)

ואפילו אפשר לראות קצת בטן... (זה לפני חודש כמעט):


טוב, אז לבושים יפה ומריחים טוב הגענו לאולם. דבר ראשון נפרדנו משני מאן (מאתיים דולר) – זה "המחיר" המקובל פה, איחלנו מזל-טוב להורים – האבות בחליפות והאמהות בקימונו אוקינאווי - ומצאנו את מקומנו בשולחן של הקרטה.




ההורים של החתן והכלה (נחשו מי של מי):


על השולחן כבר היו מתאבנים (כן, היה סושי!). הם היו על שולחן מסתובב כך שכל אחד יכול להגיע להכל. לאורך כל האירוע הייתה מנחה והיא הסבירה מה קורה, ביפנית ובאנגלית, וגם תרגמה את הברכות. אגב, היא שדרנית רדיו שיצא לנו לשמוע די הרבה כשעשינו כביסה...
המנחה הזמינה את החתן והכלה והם נכנסו בלבוש מסורתי.



אז התחילו הברכות וההופעות.
הסנסיי מברך:

המופיעים הם חברים של הזוג.


טיפיטי רוקד ריקוד מאורי שנקרא "האקה", וסנסיי מצטרף אליו למרבה ההפתעה... בעיקר של טיפיטי.


באיזשהו שלב הזוג יצא, כדי לחזור בלבוש חתן-כלה מערבי. הם נכנסו מצד אחד של האולם, עברו והדליקו את הנר במרכז כל שולחן ושולחן. כמובן שהחברים השקו אותם בדרך. בסוף המסלול הם הגיעו לבמה ושם הדליקו את הנר המרכזי. נר ממש ממש גדול, מוקף בנרות קטנים המסודרים בצורת לב (!!) ומחוברים בפתיל, כך שהם הדליקו רק את הנר התחתון והשאר נדלקו ממנו. אם לא הבנתם את הסמליות, זה מראה את הדרכים הנפרדות שלהם, שהתאחדו בטקס הזה.



אין חגיגה בלי עוגה! הייתה עוגת שכבות יפה והזוג נעמד בפוזה של חיתוך העוגה. עשן יצא מהשולחן וכולם הנציחו את הרגע. איריס מוכנה להשבע שהסכין יצא נקי וטוענת שהעוגה לא הייתה אמיתית, אבל לא בררנו את זה באמת.
עדכון: ביררנו... העוגה לא אמיתית!!



הזוג שוב יצא (כמובן שתוך כדי יש עוד הופעות והמנות מתחלפות על השולחן), וחזר לאחר זמן מה, הכלה לבושה בשמלה שלישית (החתן נשאר באותו טוקסידו). זו הייתה שמלה שחבר שלה עיצב ונתן לה במתנה.

אחרי סיבוב דאווין קטן עם הבגדים החדשים, הם הלכו להביא משהו להורים. המנחה אמרה שנהוג להביא פרחים להורים, אבל הם החליטו על משהו שונה. "או!" חשבנו לעצמנו "סופסוף משהו לא קיטשי!", אבל לא!! אם חשבתם שעד עכשיו היה קיטש, לא ראיתם קיטש מהו! הם החליטו להביא להורים בובות דובי שהוכנו במיוחד במשקל שהם (ברנט וריוקו) היו כאשר נולדו. היו ברכות קורעות לב בין ההורים לזוג (דמעות והכל...), ולא הרבה זמן אחרי זה, תמה המסיבה... הראשונה.

הדובים...

והפרידה..


המסיבה השנייה נערכה במין פאב שנסגר במיוחד לאירוע. תכל'ס, לא היה משהו... אוכל ושתייה חופשיים וקצת קטעים עם הזוג. נשמע נחמד. אכן היה נחמד, אבל בהחלט לא שווה את ה-70$ ששילמנו על זה!!! אל תשכחו שאנחנו אפילו לא שותים...
המסיבה השנייה:



ואז עברנו למסיבה השלישית. פשוט עברנו לפאב מסוים, שבו הם נפגשו לראשונה. היה נחמד, אין משהו מיוחד להגיד. כולם כבר היו שיכורים מדי.

קורמוטו סנסיי חובש פיאה...

בקיצור, הייתה חוויה מעניינת, אבל לא היו ריקודים, ובארץ יותר כיף!

עד כאן בינתיים, נקווה שפעם הבאה תהיה יותר מהר (עוד שבועיים יהיה לנו אינטרנט בבית, אז יש סיבה לאופטימיות).
אוהבים,
איריס ויפתח.