התגעגתם? אנחנו כן

נתחיל בכמה עדכונים.
עברנו למעונות (כבר די מזמן), ויש לנו אינטרנט בבית (גם, די מזמן, אבל פחות). חוצמזה, יפתח עבר את מבחן הכניסה לתואר שני, שאותו יתחיל בסמסטר הבא - באפריל.
עכשיו אחרי ההקדמה, נספר על כמה מהאירועים שעברו עלינו לאחרונה.

נתחיל מפסטיבל משיכת החבל, אירוע מסורתי באוקינאווה, שנמצא בספר השיאים של גינס כמשיכת החבל הגדולה בעולם.
כאמור, החבל הזה ממש גדול. את החבלים שמשתלשלים מהצדדים, אנשים מושכים.

זה חצי אחד, באחת מהתמונות אפשר לראות (בערך) איך מושכים את זה לכיוון החצי השני.

ואלה המנופים שהביאו את החבל לאיזור...

אחרי האירוע היה פסטיבל. היה נחמד, בעיקר להקה ששרה שירים של הביטלס (לא רע בכלל,אגב).


אירוע הבא שנספר עליו - היציאה הראשונה שלנו מהאי!
לא נסענו רחוק במיוחד, רק לאי שכן פצפון בשם קוּמֶה ג'ימָה, או האי קומה.
נסענו, או ליתר דיוק שטנו לשם עם טיפיטי, קימברלי ואיימי, שאם תדפדפו כמה פוסטים אחורה תוכלו להיזכר מיהם. הם נסעו לשם בשביל להשתתף במרתון השנתי של האי. לא חייבים לרוץ מרתון שלם, יש כל מיני מקצים - הבנות רצו 10 ק"מ וטיפיטי רץ חצי מרתון. (אגב, עוד חודש בערך הם הולכים לאירוע נוסף, בו טיפיטי ירוץ מרתון שלם והבנות חצי מרצון...)
אנחנו החלטנו להצטרף בשביל הכיף.
אז הנה כמה תמונות:
ליד המעבורת, מחכים לנסיעה.

אנחנו מקבלים את הכרטיס למעבורת. מה שמשעשע בעניין זה שטיפיטי קנה את הכטיסים, ואיכשהו איבד את הכרטיסים לדרך הלוך! (אגב, הכרטיסי חזור נשארו אצלו!!) מה שאומר שהגענו מוקדם בטירוף כדי להספיק לקנות כרטיסים מחדש.

במעבורת - תפסנו פינה לישון בה. יש יתרונות בלהגיע מוקדם.

וברציף אחרי שהגענו (כארבע שעות שיט)

והמרתון... יש מלא אנשים לא צעירים במיוחד, ואפילו זקנים שרצים. אפשר לראות בשלטים, אלה שלטים לפי גילאים...

קו הזינוק.
אלה שרצים:

ואלה שלא...

על החוף, עם האטרקציה הגדולה של האי - אבני טטאמי. אבנים שמסודרות בצורה יחודית ומגניבה בצורה טבעית. זה היה מגניב למדי.


זהו לעכשיו, נקווה שנמשיך לעדכן, ולא בכאלה הפרשים...
אבל על מי אנחנו עובדים (:

שיהיה יומטוב,
איריס ויפתח.

אגב, למי שלא זוכר או יודע, אפשר לראות כל מיני תמונות שלנו כאן:
http://picasaweb.google.com/Yiftach.Govreen

חתונה!

שלום כולם!
אין תירוצים, סתם היינו עצלנים ולא כתבנו הרבה זמן. מה שכן, הפעם אנחנו כותבים ביחד.

נתחיל בחתונה של ריוקו וברנט. למי שלא זוכר, ברנט הוא בחור אוסטרלי שמתאמן בקרטה. ריוקו היא אישתו, עוד לפני החתונה.... הם התחתנו בנישואים אזרחיים לפני יותר משנה, מאז הם חסכו כדי לעשות מסיבת חתונה כמו שצריך (או לפחות כמו שבאוקינאווה חושבים שצריך). גם לנו היו הכנות לחתונה שלהם. מסתבר שקוד הלבוש הוא רישמי, מה שאומר שיפתח היה צריך לקנות חליפה ואיריס צריכה לבוא בשמלת ערב. לא מסובך, נכון? אז זהו, החליפות ביפן מתאימות למבנה הגוף היפני (לא דומה בכלל למבנה הגוף של יפתח) והן באות בשני חלקים לפחות, כך שאם הז'קט מתאים, המכנסיים גדולים.... ובכל מקרה זה עסק לא זול במיוחד. השמלות אפילו יותר יקרות עד כמה שראינו, אבל למרבה המזל הייתה לאיריס שמלה שחורה (מספיק קלאסי) שעדיין עלתה עליה :)

ואפילו אפשר לראות קצת בטן... (זה לפני חודש כמעט):


טוב, אז לבושים יפה ומריחים טוב הגענו לאולם. דבר ראשון נפרדנו משני מאן (מאתיים דולר) – זה "המחיר" המקובל פה, איחלנו מזל-טוב להורים – האבות בחליפות והאמהות בקימונו אוקינאווי - ומצאנו את מקומנו בשולחן של הקרטה.




ההורים של החתן והכלה (נחשו מי של מי):


על השולחן כבר היו מתאבנים (כן, היה סושי!). הם היו על שולחן מסתובב כך שכל אחד יכול להגיע להכל. לאורך כל האירוע הייתה מנחה והיא הסבירה מה קורה, ביפנית ובאנגלית, וגם תרגמה את הברכות. אגב, היא שדרנית רדיו שיצא לנו לשמוע די הרבה כשעשינו כביסה...
המנחה הזמינה את החתן והכלה והם נכנסו בלבוש מסורתי.



אז התחילו הברכות וההופעות.
הסנסיי מברך:

המופיעים הם חברים של הזוג.


טיפיטי רוקד ריקוד מאורי שנקרא "האקה", וסנסיי מצטרף אליו למרבה ההפתעה... בעיקר של טיפיטי.


באיזשהו שלב הזוג יצא, כדי לחזור בלבוש חתן-כלה מערבי. הם נכנסו מצד אחד של האולם, עברו והדליקו את הנר במרכז כל שולחן ושולחן. כמובן שהחברים השקו אותם בדרך. בסוף המסלול הם הגיעו לבמה ושם הדליקו את הנר המרכזי. נר ממש ממש גדול, מוקף בנרות קטנים המסודרים בצורת לב (!!) ומחוברים בפתיל, כך שהם הדליקו רק את הנר התחתון והשאר נדלקו ממנו. אם לא הבנתם את הסמליות, זה מראה את הדרכים הנפרדות שלהם, שהתאחדו בטקס הזה.



אין חגיגה בלי עוגה! הייתה עוגת שכבות יפה והזוג נעמד בפוזה של חיתוך העוגה. עשן יצא מהשולחן וכולם הנציחו את הרגע. איריס מוכנה להשבע שהסכין יצא נקי וטוענת שהעוגה לא הייתה אמיתית, אבל לא בררנו את זה באמת.
עדכון: ביררנו... העוגה לא אמיתית!!



הזוג שוב יצא (כמובן שתוך כדי יש עוד הופעות והמנות מתחלפות על השולחן), וחזר לאחר זמן מה, הכלה לבושה בשמלה שלישית (החתן נשאר באותו טוקסידו). זו הייתה שמלה שחבר שלה עיצב ונתן לה במתנה.

אחרי סיבוב דאווין קטן עם הבגדים החדשים, הם הלכו להביא משהו להורים. המנחה אמרה שנהוג להביא פרחים להורים, אבל הם החליטו על משהו שונה. "או!" חשבנו לעצמנו "סופסוף משהו לא קיטשי!", אבל לא!! אם חשבתם שעד עכשיו היה קיטש, לא ראיתם קיטש מהו! הם החליטו להביא להורים בובות דובי שהוכנו במיוחד במשקל שהם (ברנט וריוקו) היו כאשר נולדו. היו ברכות קורעות לב בין ההורים לזוג (דמעות והכל...), ולא הרבה זמן אחרי זה, תמה המסיבה... הראשונה.

הדובים...

והפרידה..


המסיבה השנייה נערכה במין פאב שנסגר במיוחד לאירוע. תכל'ס, לא היה משהו... אוכל ושתייה חופשיים וקצת קטעים עם הזוג. נשמע נחמד. אכן היה נחמד, אבל בהחלט לא שווה את ה-70$ ששילמנו על זה!!! אל תשכחו שאנחנו אפילו לא שותים...
המסיבה השנייה:



ואז עברנו למסיבה השלישית. פשוט עברנו לפאב מסוים, שבו הם נפגשו לראשונה. היה נחמד, אין משהו מיוחד להגיד. כולם כבר היו שיכורים מדי.

קורמוטו סנסיי חובש פיאה...

בקיצור, הייתה חוויה מעניינת, אבל לא היו ריקודים, ובארץ יותר כיף!

עד כאן בינתיים, נקווה שפעם הבאה תהיה יותר מהר (עוד שבועיים יהיה לנו אינטרנט בבית, אז יש סיבה לאופטימיות).
אוהבים,
איריס ויפתח.

שונות...

כהרגלי בקודש, אתחיל בהתנצלות שלא עדכנתי הרבה זמן, ואוסיף תירוץ כלשהו. אני מקווה שכשנעבור בעוד חודש למעונות הזוגיים, נעשה אינטרנט בבית, ואני אחזור לעדכונים שוטפים יותר.

לא סיפרתי על זה? טוב, אז בעוד חודש (3 לאוקטובר ליתר דיוק) אנחנו עוברים למעונות הזוגיים של האוניברסיטה – גם יותר גדול וגם יותר זול. למה לא עשינו את זה קודם? כי לא היה מקום פנוי... המגורים שם הם לשנה בלבד, אבל עם קצת מזל זה יכול להתארך. אני מקווה שזה יהיה המצב.

לנושא אחר. סיפרתי על די ג'יי, הבחור האוסטרלי הגבוה, לפני כמה זמן. אז הגיע הזמן שלו לחזור לאוסטרליה. הנה כמה תמונות מסוף האימון האחרון שלו כאן, וממסיבת פרידה קטנה שעשינו לו. מה שלא ציינתי לגביו, זה שאנחנו לא מבינים חצי ממה שהוא אומר בערך – המבטא שלו כבד בטירוף. זה, אגב, נכון גם לגבי טיפיטי (הניו זילנדי) – אנחנו לא מבינים חצי ממה שהוא אומר. אבל על זה אנחנו מרגישים פחות רע. גם ברנט, הבחור האוסטרלי, אומר שהוא לא מבין אותו... כנראה זה גם קשור לעובדה שהוא אומר דברים משונים לפעמים...

במהלך ארוחת הפרידה מדי ג'יי, ברנט וריוקו (האישה של ברנט), שאלו אותנו איך אנחנו חוזרים הביתה (הארוחה הייתה די מאוחרת, אז לא היו אוטובוסים) וכשענינו שאנחנו לא יודעים, הם הזמינו אותנו לישון אצלם. למרות שלא היינו מאורגנים לזה, הסכמנו להצעה, בין היתר כי גם ככה רצינו להתקרב אליהם קצת יותר, וזו נראתה הזדמנות מצוינת בשביל זה. באמת היה כיף. ישבנו אצלם בבית, ודיברנו עד שעה די מאוחרת, אפילו שריוקו הייתה צריכה לקום מוקדם לעבודה יום למחרת.

לגבי הנישואין שלהם – כרגע הם רק נשואים נישואים אזרחיים (כבר בערך שנה, נראה לי), ואת המסיבה והטקס הם עורכים בעוד כשבועיים. אנחנו מוזמנים, ואני מבטיח שיהיה פוסט לגבי זה, כי נראה לי שזה יהיה מעניין.

עכשיו כמה דברים לא קשורים:

לפני כחודש וחצי היינו בתערוכת שודו (קליגרפיה) עם ג'ונקו (החונכת שלי), ואמא שלה – יושיקו, שהיא גם המורה של איריס לשודו.

דוגמא של כמה יצירות:

איריס וג'ונקו מעריכות את היצירות:

:יושיקו (סנסיי), ג'ונקו, איריס ואני ליד היצירה של יושיקו

והנה כמה תמונות של הילדים החמודים שלומדים עם איריס – שימו לב לילדה הקטנה שמתביישת ומתחבאת.

פטנט יפני גאוני! מה נראה לכם שזה?

אז התשובה – פטנט נגד נמלים. יש שם שני תאים של "אוכל" לנמלים. בעיקרון התא הקטן לנמלים חומות קטנות והגדול לנמלים שחורות גדולות יותר. הן אמורות ללכת לשם, ולקחת את האוכל לקן, שם הוא מתפזר והורג אותן. די רע, האמת... בכל מקרה, זה ממש פועל טוב! כמו נמלים יפניות טובות, הקטנות אוהבות את הקטן, הגדולות את הגדול, ותוך יום וחצי, אין יותר זכר לנמלים בבית! זו הייתה הפתעה מגניבה.

משהו משעשע נוסף - אפילו השלטים קדים פה לתודה-סליחה...

.תסתכלו על הסרטון הזה לפני שאתם קוראים את השורה הבאה

למי שלא הבין... איריס בהריון ואני ממש גאה!!

אז שיהיה יום נהדר לכולם!

יפתח.

קצת עדכונים. ואננס.

אוקיי... אז לא עדכנתי כבר כמה זמן - והיו דווקא כמה דברים. אז זה הולך להיות פוסט קצת מבולבל, בשביל לנסות להשלים פערים.
נתחיל מיום שני לפני שבוע וחצי.
מיי, בחורה ממיאנמר שלומדת איתי, הזמינה אותנו ללכת איתה, עם החונך שלה וכמה חברים לים. כמובן שהסכמנו, כי לא כל כך יוצא לנו להגיע לים למרבה הצער.
אנחנו, לתומנו, הנחנו שאלו יהיו רק כמה חבר'ה, אבל שכחנו שאנחנו ביפן! אז כמובן שהגיעו איזה 20-30 אנשים סה"כ, ואירגנו מלא שתייה, על האש וכל מיני כאלה... היה ממש כיף - שחינו קצת, שיחקנו , אכלנו, ופגשנו הרבה אנשים חדשים, ביניהם החונך של מיי - ששמו היקארי, שהסתבר שעושה קפוארה.
בסוף היום הוא הזמין אותי להצטרף לקבוצת הקפוארה... אבל נגיע לזה עוד מעט.

בימים רביעי עד שישי היה חג באוקינאווה שנקרא אובון (הוא גם ביפן, אבל נראה לי שבתאריכים אחרים). זה חג שבו הרוחות של המתים מגיעות לבקר. מה שזה אומר בעיקר, זה חופש. ומה עשינו בחופש הזה? נסענו לנאגו, לבקר את טיפיטי...

הגענו לנאגו ביום רביעי אחה"צ, ושם נפגשנו עם טיפיטי ודי-ג'יי, בחור אוסטרלי צעיר וגבוה למדי, שמתאמן איתנו בקרטה (וחוזר לאוסטרליה עוד שבוע-שבועיים). הגענו לבית (הענק בצורה מפתיעה) של טיפיטי, ושם התחלנו להכין ארוחת ערב ישראלית - שקשוקה, סלט וטחינה שנשארה לנו מהביקור של אילנה. לארוחה התטרפו אלינו גם אייימי, קימברלי וטאי - חברים של טיפיטי מהעבודה (לימוד אנגלית). סתם משהו משעשע - קימברלי היא מהוואי, ונשואה לישראלי...
אחרי הארוחה הלכנו לים - חמש דקות הליכה! ועשינו שם מדורה. דיברנו ואכלנו.
בשלב מסויים טיפיטי ודי-ג'יי הוציאו זיקוקים שהם קנו מוקדם יותר בסופר. ואז גילו שזה לא זיקוקים, אלא סוג של ממתק... להגנתם, החבילה בהחלט נראתה כמו של זיקוקים, עם פיצוצים וכו'...
אחרי המדורה חזרנו לבית, שם טיפיטי הכריז שמי שעייף יישאר בבית, והשאר באים לסיבוב - מיסתורי כרגיל. קימברלי (שהייתה שיכורה למדי) נשארה, וכך גם איריס, שהייתה עייפה. חבל שטיפיטי לא הודיע מה עושים, כי הלכנו לקריוקי!!!
סופסוף, חווית קריוקי ראשונה שלי ביפן! היה ממש כיף - יש שם מבחר עצום של שירים, ונמצאים בחדר פרטי רק עם חברים, ככה שזה ממש כיף!
הלכנו לישון בערך בארבע-חמש בבוקר... היה אדיר.

תמונות מהחוף בנאגו:

קימברלי ואיימי (הבלונדה):

טיפיטי עושה ג'אגלינג עם מטה בוער:

יום אח"כ עשינו את הדבבר הברור מאליו - הלכנו לפארק האננסים - הבילוי המועדף באיזור - זה תמיד כיף, למרות שהגענו בסיום, ככה שכבר סגרו הרבה מהטעימות :(

תקלטו את הגובה של די-ג'יי... אנחנו בירידה!

Pineapple Cart:

לא באמת נוהגים בזה... זה נוסע לבד!

עכשיו נחזור לקפוארה - ביום ראשון האחרון הלכתי למפגש של הקפוארה והיה ממש נחמד. פגשתי שוב את היקארי, ועוד אנשים חדשים. יש כמה חבר'ה ממש לא רעים, ובכלל היה ממש נחמד לחזור לזה קצת. נראה שצורפתי גם למועדון של הקפוארה...

אז שיהיה יום נהדר!
יפתח.

כמה מילים מהמפרסם.

סתם... מאיריס:

(ההקדמה שלי) - כידוע לכולם, איריס לומדת שודו - קליגרפיה יפנית. היא רוצה (או שהכרחתי אותה) לספר לכם על השיעור האחרון:

כל השיעורים עד עכשיו, היו שיעורים פרטיים. כיוון שהמורה שלי (יושיקו) מדברת רק יפנית, הצטרפה אלינו הבת שלה (הירוקו) שיודעת קצת אנגלית. אבל לשיעור האחרון הירוקו לא הגיעה. לעומת זאת, היו הרבה ילדות יפניות. וילד אחד.
סתם, לא כזה הרבה, אבל הכיתה קטנה. היינו שמונה תלמידים סך הכל. הילדים, בעיקר הקטנים יותר, הסתקרנו מאוד בכל דבר שעשיתי או הבאתי - התיקים, המניפה (שלקח להם שעה להבין איך פותחים אותה...), באיך שאני כותבת. הם גם נתנו לי מחמאות... אבל ראיתי איך הם כותבים והם הרבה יותר טובים ממני, למרות שהם בערך שליש מהגיל שלי.
יושיקו סנסיי מפנקת אותם בחטיפים וממתקים, וגם אותי (למרות שיפתח הוא זה שנהנה).
הם כל הזמן שאלו אם אני אמריקאית, גם אני וגם הסנסיי הסברנו שאני מישראל, ואז הסברנו איפה זה בכלל וכמה זה רחוק.
בסוף השיעור, אני לוקחת את העבודות הביתה, והם שאלו אם אני מראה אותן לאמא... ואז התפלאו לשמוע שאני נשואה.
מה שיצא שכל השיעור היה ביפנית, חוץ ממספר מילים בודדות באנגלית.
הייתה ממש חוויה מעניינת.

זהו, פוסט ראשון מאיריס (נקווה שלא האחרון).
יפתח (ואיריס)