Dec 19, 2008

חזרנו, ובגדול. או לפחות חזרנו.

טוב, לא עדכנו כבר המון זמן. היתרון בזה - יש המון מה לספר!!
אז במה נתחיל?
נראה לי שקודם כל בקישור לפה.
זה קישור לאתר אליו אנחנו מעלים את כל התמונות שלנו, אז במקום להעלות הנה תמונות, אפשר לראות את התמונות שם, ולקרוא פה...
אז מה עבר עלינו בתקופה האחרונה?
נתחיל מהדבר הכי חשוב - קנינו מכונית!! אז לשאלה "איזו מכונית?", התשובה היא סוזוקי אלטו כחולה וישנה.
אתם יכולים לראות תמונות שלה, יחד עם תמונות של הבייבי מכונית, שהיא מאותו דגם (רק חדש...)
בזכות המכונית הפכנו לניידים הרבה יותר, מה שאומר שיצא לנו סוף סוף להגיע למקדש שתכננו להגיע אליו כבר די הרבה זמן. אמורות להיות שם מערות או משהו כזה. לא מצאנו אותן. אבל היה נחמד בכל אופן - יש עניין כזה שילדים מגיעים בגילאים 3, 5, ו-7 למקדש בשביל איזשהו טקס, אז היו שם הרבה ילדות חמודות. (נשמע קצת פדופילי, לא?)
מה עוד קרה?
אלכס, חבר שלנו, שמגיע לו סיפור בפני עצמו(עוד נגיע לזה) עשה מסיבה לכבוד: יומולדת 30, סיום עבודת הדוקטורט, וקבלה לעבודה מגניבה - מתכנן פלנטריום!
היה ממש כיף - הרבה אוכל ושתייה. כיאה לזוג רוסים, הוא ואשתו דאגו להרבה אלכוהול איכותי ואוכל כיפי - כולל מלא ירקות ופירות (כן, זה הפינוק שלנו פה - זה יקר להחריד!!!).

בהקשר אחר לחלוטין - יפתח הלך, עם הכיתה שלו לבי"ס יסודי יפני, שם כל סטודנט זר עשה הצגה קצרה של הארץ שלו (ביפנית). היה ממש כיף. חלק מהפעילות הייתה לאכול עם הילדים בכיתות - דבר שהיה די מגניב (יפתח שכח לצלם...) - הילדים הם אלה שמחלקים את האוכל - הם לובשים חלוק וכובע, ומארגנים את כל העניינים. היה משעשע. בשלב כלשהו בארוחה, אחד הילדים שאל למה יפתח לא שותה את קרטון החלב שלו, ואחד הילדים האחרים ענה לו שיהודים לא אוכלים בשר וחלב ביחד. מסתבר שיש להם איזה ספר ילדים על המזרח התיכון...

ועכשיו עדכון אקטואלי - התחלנו "לקנן" לקראת הלידה הצפוייה, למרות שיש עוד זמן...
אנחנו גולשים באתר של האמריקאים שחיים פה, ומחפשים מציאות - יש הרבה, כי הם לפעמים צריכים לעזוב את האי באופן מפתיע, ולפעמים סתם מנסים להיפטר מדברים שלא צריכים.
עד עכשיו השגנו עגלה בחינם, ומושב בטיחות לרכב במחיר זניח. במקרה הם גם תואמים. האמריקאים קונים דברים יקרים, ואז אנחנו מקבלים אותם בזול... זה עסק מוצלח :)

מצטערים שלוקח לנו כל כך הרבה זמן לעדכן, זה פשוט שאנחנו עצלנים.
אוהבים,
איריס ויפתח.

Nov 1, 2008

התגעגתם? אנחנו כן

נתחיל בכמה עדכונים.
עברנו למעונות (כבר די מזמן), ויש לנו אינטרנט בבית (גם, די מזמן, אבל פחות). חוצמזה, יפתח עבר את מבחן הכניסה לתואר שני, שאותו יתחיל בסמסטר הבא - באפריל.
עכשיו אחרי ההקדמה, נספר על כמה מהאירועים שעברו עלינו לאחרונה.

נתחיל מפסטיבל משיכת החבל, אירוע מסורתי באוקינאווה, שנמצא בספר השיאים של גינס כמשיכת החבל הגדולה בעולם.
כאמור, החבל הזה ממש גדול. את החבלים שמשתלשלים מהצדדים, אנשים מושכים.

זה חצי אחד, באחת מהתמונות אפשר לראות (בערך) איך מושכים את זה לכיוון החצי השני.

ואלה המנופים שהביאו את החבל לאיזור...

אחרי האירוע היה פסטיבל. היה נחמד, בעיקר להקה ששרה שירים של הביטלס (לא רע בכלל,אגב).


אירוע הבא שנספר עליו - היציאה הראשונה שלנו מהאי!
לא נסענו רחוק במיוחד, רק לאי שכן פצפון בשם קוּמֶה ג'ימָה, או האי קומה.
נסענו, או ליתר דיוק שטנו לשם עם טיפיטי, קימברלי ואיימי, שאם תדפדפו כמה פוסטים אחורה תוכלו להיזכר מיהם. הם נסעו לשם בשביל להשתתף במרתון השנתי של האי. לא חייבים לרוץ מרתון שלם, יש כל מיני מקצים - הבנות רצו 10 ק"מ וטיפיטי רץ חצי מרתון. (אגב, עוד חודש בערך הם הולכים לאירוע נוסף, בו טיפיטי ירוץ מרתון שלם והבנות חצי מרצון...)
אנחנו החלטנו להצטרף בשביל הכיף.
אז הנה כמה תמונות:
ליד המעבורת, מחכים לנסיעה.

אנחנו מקבלים את הכרטיס למעבורת. מה שמשעשע בעניין זה שטיפיטי קנה את הכטיסים, ואיכשהו איבד את הכרטיסים לדרך הלוך! (אגב, הכרטיסי חזור נשארו אצלו!!) מה שאומר שהגענו מוקדם בטירוף כדי להספיק לקנות כרטיסים מחדש.

במעבורת - תפסנו פינה לישון בה. יש יתרונות בלהגיע מוקדם.

וברציף אחרי שהגענו (כארבע שעות שיט)

והמרתון... יש מלא אנשים לא צעירים במיוחד, ואפילו זקנים שרצים. אפשר לראות בשלטים, אלה שלטים לפי גילאים...

קו הזינוק.
אלה שרצים:

ואלה שלא...

על החוף, עם האטרקציה הגדולה של האי - אבני טטאמי. אבנים שמסודרות בצורה יחודית ומגניבה בצורה טבעית. זה היה מגניב למדי.


זהו לעכשיו, נקווה שנמשיך לעדכן, ולא בכאלה הפרשים...
אבל על מי אנחנו עובדים (:

שיהיה יומטוב,
איריס ויפתח.

אגב, למי שלא זוכר או יודע, אפשר לראות כל מיני תמונות שלנו כאן:
http://picasaweb.google.com/Yiftach.Govreen

Oct 6, 2008

חתונה!

שלום כולם!
אין תירוצים, סתם היינו עצלנים ולא כתבנו הרבה זמן. מה שכן, הפעם אנחנו כותבים ביחד.

נתחיל בחתונה של ריוקו וברנט. למי שלא זוכר, ברנט הוא בחור אוסטרלי שמתאמן בקרטה. ריוקו היא אישתו, עוד לפני החתונה.... הם התחתנו בנישואים אזרחיים לפני יותר משנה, מאז הם חסכו כדי לעשות מסיבת חתונה כמו שצריך (או לפחות כמו שבאוקינאווה חושבים שצריך). גם לנו היו הכנות לחתונה שלהם. מסתבר שקוד הלבוש הוא רישמי, מה שאומר שיפתח היה צריך לקנות חליפה ואיריס צריכה לבוא בשמלת ערב. לא מסובך, נכון? אז זהו, החליפות ביפן מתאימות למבנה הגוף היפני (לא דומה בכלל למבנה הגוף של יפתח) והן באות בשני חלקים לפחות, כך שאם הז'קט מתאים, המכנסיים גדולים.... ובכל מקרה זה עסק לא זול במיוחד. השמלות אפילו יותר יקרות עד כמה שראינו, אבל למרבה המזל הייתה לאיריס שמלה שחורה (מספיק קלאסי) שעדיין עלתה עליה :)

ואפילו אפשר לראות קצת בטן... (זה לפני חודש כמעט):


טוב, אז לבושים יפה ומריחים טוב הגענו לאולם. דבר ראשון נפרדנו משני מאן (מאתיים דולר) – זה "המחיר" המקובל פה, איחלנו מזל-טוב להורים – האבות בחליפות והאמהות בקימונו אוקינאווי - ומצאנו את מקומנו בשולחן של הקרטה.




ההורים של החתן והכלה (נחשו מי של מי):


על השולחן כבר היו מתאבנים (כן, היה סושי!). הם היו על שולחן מסתובב כך שכל אחד יכול להגיע להכל. לאורך כל האירוע הייתה מנחה והיא הסבירה מה קורה, ביפנית ובאנגלית, וגם תרגמה את הברכות. אגב, היא שדרנית רדיו שיצא לנו לשמוע די הרבה כשעשינו כביסה...
המנחה הזמינה את החתן והכלה והם נכנסו בלבוש מסורתי.



אז התחילו הברכות וההופעות.
הסנסיי מברך:

המופיעים הם חברים של הזוג.


טיפיטי רוקד ריקוד מאורי שנקרא "האקה", וסנסיי מצטרף אליו למרבה ההפתעה... בעיקר של טיפיטי.


באיזשהו שלב הזוג יצא, כדי לחזור בלבוש חתן-כלה מערבי. הם נכנסו מצד אחד של האולם, עברו והדליקו את הנר במרכז כל שולחן ושולחן. כמובן שהחברים השקו אותם בדרך. בסוף המסלול הם הגיעו לבמה ושם הדליקו את הנר המרכזי. נר ממש ממש גדול, מוקף בנרות קטנים המסודרים בצורת לב (!!) ומחוברים בפתיל, כך שהם הדליקו רק את הנר התחתון והשאר נדלקו ממנו. אם לא הבנתם את הסמליות, זה מראה את הדרכים הנפרדות שלהם, שהתאחדו בטקס הזה.



אין חגיגה בלי עוגה! הייתה עוגת שכבות יפה והזוג נעמד בפוזה של חיתוך העוגה. עשן יצא מהשולחן וכולם הנציחו את הרגע. איריס מוכנה להשבע שהסכין יצא נקי וטוענת שהעוגה לא הייתה אמיתית, אבל לא בררנו את זה באמת.
עדכון: ביררנו... העוגה לא אמיתית!!



הזוג שוב יצא (כמובן שתוך כדי יש עוד הופעות והמנות מתחלפות על השולחן), וחזר לאחר זמן מה, הכלה לבושה בשמלה שלישית (החתן נשאר באותו טוקסידו). זו הייתה שמלה שחבר שלה עיצב ונתן לה במתנה.

אחרי סיבוב דאווין קטן עם הבגדים החדשים, הם הלכו להביא משהו להורים. המנחה אמרה שנהוג להביא פרחים להורים, אבל הם החליטו על משהו שונה. "או!" חשבנו לעצמנו "סופסוף משהו לא קיטשי!", אבל לא!! אם חשבתם שעד עכשיו היה קיטש, לא ראיתם קיטש מהו! הם החליטו להביא להורים בובות דובי שהוכנו במיוחד במשקל שהם (ברנט וריוקו) היו כאשר נולדו. היו ברכות קורעות לב בין ההורים לזוג (דמעות והכל...), ולא הרבה זמן אחרי זה, תמה המסיבה... הראשונה.

הדובים...

והפרידה..


המסיבה השנייה נערכה במין פאב שנסגר במיוחד לאירוע. תכל'ס, לא היה משהו... אוכל ושתייה חופשיים וקצת קטעים עם הזוג. נשמע נחמד. אכן היה נחמד, אבל בהחלט לא שווה את ה-70$ ששילמנו על זה!!! אל תשכחו שאנחנו אפילו לא שותים...
המסיבה השנייה:



ואז עברנו למסיבה השלישית. פשוט עברנו לפאב מסוים, שבו הם נפגשו לראשונה. היה נחמד, אין משהו מיוחד להגיד. כולם כבר היו שיכורים מדי.

קורמוטו סנסיי חובש פיאה...

בקיצור, הייתה חוויה מעניינת, אבל לא היו ריקודים, ובארץ יותר כיף!

עד כאן בינתיים, נקווה שפעם הבאה תהיה יותר מהר (עוד שבועיים יהיה לנו אינטרנט בבית, אז יש סיבה לאופטימיות).
אוהבים,
איריס ויפתח.

Sep 5, 2008

שונות...

כהרגלי בקודש, אתחיל בהתנצלות שלא עדכנתי הרבה זמן, ואוסיף תירוץ כלשהו. אני מקווה שכשנעבור בעוד חודש למעונות הזוגיים, נעשה אינטרנט בבית, ואני אחזור לעדכונים שוטפים יותר.

לא סיפרתי על זה? טוב, אז בעוד חודש (3 לאוקטובר ליתר דיוק) אנחנו עוברים למעונות הזוגיים של האוניברסיטה – גם יותר גדול וגם יותר זול. למה לא עשינו את זה קודם? כי לא היה מקום פנוי... המגורים שם הם לשנה בלבד, אבל עם קצת מזל זה יכול להתארך. אני מקווה שזה יהיה המצב.

לנושא אחר. סיפרתי על די ג'יי, הבחור האוסטרלי הגבוה, לפני כמה זמן. אז הגיע הזמן שלו לחזור לאוסטרליה. הנה כמה תמונות מסוף האימון האחרון שלו כאן, וממסיבת פרידה קטנה שעשינו לו. מה שלא ציינתי לגביו, זה שאנחנו לא מבינים חצי ממה שהוא אומר בערך – המבטא שלו כבד בטירוף. זה, אגב, נכון גם לגבי טיפיטי (הניו זילנדי) – אנחנו לא מבינים חצי ממה שהוא אומר. אבל על זה אנחנו מרגישים פחות רע. גם ברנט, הבחור האוסטרלי, אומר שהוא לא מבין אותו... כנראה זה גם קשור לעובדה שהוא אומר דברים משונים לפעמים...

במהלך ארוחת הפרידה מדי ג'יי, ברנט וריוקו (האישה של ברנט), שאלו אותנו איך אנחנו חוזרים הביתה (הארוחה הייתה די מאוחרת, אז לא היו אוטובוסים) וכשענינו שאנחנו לא יודעים, הם הזמינו אותנו לישון אצלם. למרות שלא היינו מאורגנים לזה, הסכמנו להצעה, בין היתר כי גם ככה רצינו להתקרב אליהם קצת יותר, וזו נראתה הזדמנות מצוינת בשביל זה. באמת היה כיף. ישבנו אצלם בבית, ודיברנו עד שעה די מאוחרת, אפילו שריוקו הייתה צריכה לקום מוקדם לעבודה יום למחרת.

לגבי הנישואין שלהם – כרגע הם רק נשואים נישואים אזרחיים (כבר בערך שנה, נראה לי), ואת המסיבה והטקס הם עורכים בעוד כשבועיים. אנחנו מוזמנים, ואני מבטיח שיהיה פוסט לגבי זה, כי נראה לי שזה יהיה מעניין.

עכשיו כמה דברים לא קשורים:

לפני כחודש וחצי היינו בתערוכת שודו (קליגרפיה) עם ג'ונקו (החונכת שלי), ואמא שלה – יושיקו, שהיא גם המורה של איריס לשודו.

דוגמא של כמה יצירות:



איריס וג'ונקו מעריכות את היצירות:



:יושיקו (סנסיי), ג'ונקו, איריס ואני ליד היצירה של יושיקו


והנה כמה תמונות של הילדים החמודים שלומדים עם איריס – שימו לב לילדה הקטנה שמתביישת ומתחבאת.


פטנט יפני גאוני! מה נראה לכם שזה?


אז התשובה – פטנט נגד נמלים. יש שם שני תאים של "אוכל" לנמלים. בעיקרון התא הקטן לנמלים חומות קטנות והגדול לנמלים שחורות גדולות יותר. הן אמורות ללכת לשם, ולקחת את האוכל לקן, שם הוא מתפזר והורג אותן. די רע, האמת... בכל מקרה, זה ממש פועל טוב! כמו נמלים יפניות טובות, הקטנות אוהבות את הקטן, הגדולות את הגדול, ותוך יום וחצי, אין יותר זכר לנמלים בבית! זו הייתה הפתעה מגניבה.

משהו משעשע נוסף - אפילו השלטים קדים פה לתודה-סליחה...


.תסתכלו על הסרטון הזה לפני שאתם קוראים את השורה הבאה






למי שלא הבין... איריס בהריון ואני ממש גאה!!

אז שיהיה יום נהדר לכולם!

יפתח.